<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בר אבא</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
רב יוסף בר אבא. מן האמוראים. שהיה בימי רב ששת. ותלמיד של [רבי] יוחנן ושל שמואל היה. גרסינן בפרק הגוזל בתרא הלכה ראשונה. אמר רב מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. רבי יוחנן אמר אין מקיימין אלא בפני בעל דין א"ל רב ששת לרב יוסף בר אבא ואמרי לה רב יוסף בר אבא לרב ששת אסברא לך טעמא דרבי יוחנן אמר קרא והועד בבעליו אמרה תורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. אמר רבא הלכה מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין. ונראה לי אע"ג דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן [ביצה ד' ע"ב], כיון דקא מפרש הכא טעמיה דרבי יוחנן משום והועד בבעליו ולא סמכינן אהאי טעמא, דהא כו"ע מודו דיבוא בעל השור ויעמוד על שורו כדקאמר נמי בההיא שמעתא אמר רב אסי א"ר שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ותהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. ופירש והלא אמרה תורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. ומסיק קיבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עידיו חולים או שהיו עידיו מבקשים לילך למדינת הים ושלחו ולא בא, בכה"ג מקבלין [כדי] שלא להפסיד התובע, נתבע הוא דאפסיד אנפשיה. ובכה"ג הפקר ב"ד הפקר. אי נמי כדשמואל דאמר כגון דפתחו בדיניה ושלחו לו ולא בא. אבל לא פתחו בדיניה מצי אמר אנא לב"ד הגדול אזילנא. בכה"ג מדאורייתא הוא דאין דנין האדם אלא בפניו. וכששלחו לו ולא בא ע"י שנאנס התובע, הנתבע הפסיד אנפשיה.
אבל קיום שטרות כיון דקיימא לן [כתובות כ"א ע"ב] דקיום שטרות מדרבנן, דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול, ועדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כדרשב"ל בפ"ב דכתובות [י"ח ע"ב]. הילכך לא שייך למימר יבוא בעל השור ויעמוד [על שורו], שהרי משעה שנחתם השטר היינו והועד בבעליו וכאילו נגמר הדין בפני בעל דין. וקיום שטרות תקנתא דרבנן היא הילכך אפילו אם עומד וצווח מקיימין. מיהו כי אמר נקיטו לי זימנא מנקטינן ליה. דלא גרע מההיא דסנהדרין [ל"א ע"א] דכל זמן שמביא ראייה סותר הדין וכשאומרים לו "כל ראיות שיש לך להביא [הבא] מכאן עד ל' יום" ונותנין לו זמן אע"פ שנגמר הדין יכול לסותרו. הכא נמי כשאמר נקיטו לי זימנא, ובתוך הזמן סומך בדעתו לאורועי שטרא מנקטינן ליה.
ואע"ג דא"ר יוחנן דאין מקיימין אלא בפני בעל דין, מיהו אם נמחק מודה שעושין לו קיום דה"ג בפ' גט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לבית דין והן עושין לו קיום וכו'. ובגמרא ת"ר איזהו קיומו "אנו פלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר חובו לפנינו ביום פלוני. ופלוני ופלוני עידיו". אם כתוב [בו] הוזקקנו לעדותם של עדים ונמצאת עדותם מכוונת גובה וא"צ להביא ראייה. נמצא שב"ד מקיימין שטר כזה שלא בפני בעל דין. לרב ניחא, לרבי יוחנן נמי בכה"ג שראינו שנמחק ע"י אונס והוא ירא שלא ימצא עדים ואין קיום זה בשביל שום עירעור של לוה או בעל חוב בעלמא מקיימין. אבל שטר שזה עומד וצווח לומר "אל תקיימוהו" ורוצה לאורועי שטרא בראייה, הילכך אין מקיימין. אפילו אם יבוא המלוה לפני ב"ד בלא לוה עם עידיו לקיים שטרו והלוה אינו שם. נראה לי דפליג רבי יוחנן שאין לאדם לקיימו אלא בפניו. ובהא לא סבירא לן כותיה כדפסיק רבא. ובסנהדרין ירושלמי פרק זה בורר [פ"ג ה"ט] רב חסדא בעי מהו לקבל את העדים שלא בפני בעל דין. רבי יסא בשם רבי שבתי מקבלין את העדים שלא בפני בעל דין ואם יערער יקיים. אדם ששלחו אחריו ב"ד ג"פ ולא בא רבי יהושע בן לוי מקבלין את העדים שלא בפני בעל דין ועבדין ליה גזר דין וכו'. ומביא מעשה על כך. ומסיק התם רבי ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש וקבלין לסהדיה דלא באפוי דרבי ירמיה וחייבין לרבי ירמיה. והוה רבי ירמיה יתיב מצער. אמר אפשר שמקבלין את העדים שלא בפני בעל דין. רב הונא ורבי פנחס ורבי חזקיה חולקין להדא חיקיק ולא עלין לפירקא בהן יומא. דחק רב הונא ועל. ואשכח רבי ירמיה יתיב ומצער אמר אפשר שמקבלין את העדים שלא בפני בעל דין ואפילו עמהם באותה העיר א"ל לכו חמית דעתן דרבנן.
